בפניי ערעור המדינה על גזר הדין שניתן בבית משפט לתעבורה בעכו ביום 27.1.11 על ידי כב' השופט יעקב בכר בתיק פלילי 1199-07-08.
נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו את העבירות הבאות:
נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: "
הפקודה"); נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970; עבירה של אי ציות לאות עצור והוראות שוטר במדים, עבירה לפי תקנה 23(א)(1)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "
התקנות") ביחד עם סעיף 68 לפקודה ועבירה של נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעה האוסרת את השימוש בו, עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות, ביחד עם סעיפים 38(1) לפקודה וסעיף 68 לפקודה.
בעובדות כתב האישום נטען כי המשיב נהג ביום 20.7.08, בשעה 17:30 ברכב פרטי בכביש 89 והגיע לצומת עם כביש 70, צומת כברי, פנה ימינה לכיוון דרום, שם עמד באותה עת שוטר במדים. משהבחין המשיב בשוטר, החל נוסע אחורנית לכיוון כביש 89 ובעקבות זאת המשטרה נסעה בעקבותיו ואז שוב החל המשיב לנסוע דרומה לכיוון כביש 70 כשהמשטרה בעקבותיו כשהשוטרים קוראים לו במערכת הכריזה לעצור.
המשיב עצר בצומת נתיב השיירה והניידת הגיעה משמאלו והורתה לו לעצור. המשיב נהג באותה עת ברכב שהשימוש בו נאסר ביום 20.7.08, בשעה 10:55, על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה.
המשיב נהג למרות שהיה פסול מלנהוג בעקבות תאונה (תיק 39/08), על ידי קצין משטרה ולמשך 60 יום מיום 20.7.08, משעה 13:05. המשיב חתם בחתימת ידו על צו הפסילה. המשיב נהג כאשר אין לו תעודת ביטוח בת תוקף.
המשיב ביקש לצרף ולהודות בתיק נוסף (ת"ד 990-11-08), (להלן: "
התיק המצורף"), והמייחס לו עבירות של גרימת נזק לרכוש או לאדם, רשלנות, אי מתן זכות קדימה, עזיבת מקום תאונה, אי מסירת פרטים וכן עבירה של אי הודעה למשטרה.
בעובדות כתב האישום, בתיק המצורף נטען כי ביום 20.7.08, בשעה 9:45, נהג המשיב ברכב פרטי בכביש היציאה מכפר ג'דידה והתקרב לצומת עם כביש 70 (להלן: "
הצומת"). אותה שעה התקרב לצומת נהג אחר ברכבו מכיוון צפון לכיוון דרום משמאל לכיוון נסיעת המשיב והחל לחצות את הצומת. בהגיע המשיב לצומת, נהג ברשלנות כשנכנס לצומת בפניה שמאלה, חסם את דרכו של הרכב האחר ושני כלי הרכב התנגשו.
המשיב לא ציית להורות התמרור ב-36 שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, לא נתן זכות קדימה לרכב האחר ובכך גרם לתאונת דרכים, בה נחבל בגופו הנהג האחר ונזקק לטיפול רפואי וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. המשיב לאחר התאונה עזב את מקום התאונה מבלי להשאיר פרטים לנהג האחר ו/או לעזור לו ו/או להזמין כוחות בטחון והצלה.
בית המשפט לתעבורה הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובתיק המצורף והטיל עליו את העונשים הבאים:
חודש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, קנס כספי בסך 1,400 ש"ח שישולם ב-7 תשלומים, פסילה מלנהוג או להחזיק רישיון נהיגה למשך 7 חודשים מיום 29.6.10, פסילה על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים וחתימה על התחייבות כספית בסך 4000 ש"ח.
כאמור, הערעור מופנה כנגד גזר הדין וקולת העונש.
המערערת טוענת כי יש לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב, הן במאסר בפועל והן בפסילה בפועל. לדעת המערערת, התנהלותו של המשיב מבטאת את הסכנה הנשקפת ממנו לציבור ולמשתמשים בדרך. המשיב לא נרתע מלבצע עבירות שבכתב האישום נשוא הערעור לאחר שנפסל על ידי קצין משטרה ותוך שהוא משתמש ברכב שנאסר השימוש בו. העבירות בהן הורשע המשיב הינן עבירות חמורות המצדיקות הטלת עונשים חמורים יותר מאלו שהוטלו עליו על ידי ביהמ"ש לתעבורה.
המערערת גם הפנתה לתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב שבמהותו אינו חיובי וגם להרשעותיו הקודמות, הן הפליליות והן התעבורתיות.
ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור וטען כי העונש אינו מופרז לקולא. בימ"ש לתעבורה בחן את מכלול הנסיבות ולקח בחשבון את השיקולים, הן לקולא והן לחומרא, מבלי להתעלם מעברו התעבורתי, הפלילי והאמור בתסקיר שירות המבחן.
ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר הדין של בימ"ש לתעבורה על כנו, תוך שהוא מפנה לחלקים מתסקיר שירות המבחן שלגישתו מבטאים את נסיבות חייו הלא קלים של המשיב.
לאחר שעיינתי בגזר הדין של בימ"ש לתעבורה, בהודעת הערעור, בהרשעותיו הקודמות של המשיב הן הפליליות והן התעבורתיות, תסקיר שירות המבחן ושמעתי טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור באופן חלקי.
ערכאת הערעור ככלל אינה נוטה להתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם הערכאה הדיונית טעתה טעות של ממש או שהעונש שנגזר על-ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראה: ע"פ 5057/06
אגבריה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.5.2007); ע"פ 9097/05
מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.2006); ע"פ 1242/97
גרינברג נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.2.1998)], וכן ע"פ 3091/08
טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09).
בענייננו, על פי כתב האישום המשיב נפסל המשיב מנהלית מלנהוג בשל היותו מעורב בתאונת דרכים וחתם על צו הפסילה. חרף זאת, בו ביום ולאחר מספר שעות נמצא נוהג בזמן פסילה תוך שהוא מנסה להתחמק מהמשטרה.